הפעל עצור
  • לא מוותרים

לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

 יוצא לאור ע"י ארגון פעילים "יד לאחים"
הלכות החודש - אב
 

            
 
 

 לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ“ל
[ההלכות בתוך סוגרים מרובעים הן כפי דעת הרמ“א וכמנהג האשכנזים]
המולד: יום שישי בשעה 6 בבוקר ו-49 דקות ו-8 חלקים
תחילת זמן קידוש לבנה למנהג ספרד: מוצאי תשעה באב
סוף זמן קידוש לבנה: ליל שישי אור לט"ו באב. ומי שנאנס ולא קידש עד אז, יכול לקדש גם בליל שבת עד השעה 22:30 בברכה, ואחרי כן בלי ברכה עד הבוקר.

 

יום ששי א‘ מנחם אב ראש חדש: ערבית: קודם ערבית אומרים הספרדים ”ברכי נפשי“ (תהלים קד). בעמידה אומרים ”יעלה ויבוא“. אם שכח ונזכר קודם שאמר ”ברוך אתה ה‘“ אומר במקום שנזכר: ואם כבר אמר ”ברוך אתה ה‘“, אינו חוזר. בברכת המזון אומרים ”יעלה ויבא“. ואם שכח (בין ביום ובין בלילה) ונזכר לפני שהתחיל ברכת ”האל אבינו“, אומר ”ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון“ בלא שם ומלכות. [ולמנהג האשכנזים יש לומר בשם ומלכות]. ואם כבר התחיל ברכת ”האל אבינו“ אינו חוזר.


שחרית: אחרי פרשת התמיד אומרים ”ובראשי חדשיכם“. בתפילת העמידה אומרים ”יעלה ויבוא“. אם שכח ונזכר לפני שאמר ”ברוך אתה ה‘“, אומר במקום שנזכר; ואם כבר אמר ”ברוך אתה ה‘“, יסיים ”למדני חוקיך“, ויאמר ”יעלה ויבא“, ויאמר שוב ”ותחזינה“. ואם כבר סיים את הברכה: אם עדיין לא התחיל ”מודים“, יאמר שם ”יעלה ויבא“; ואם כבר התחיל ”מודים“, חוזר ל“רצה“. ואם סיים תפילתו (דהיינו שכבר אמר פסוק ”יהיו לרצון“) חוזר לראש התפילה. וגם אם הוא מסופק אם אמר ”יעלה ויבא“ חוזר לראש (ויש הסוברים שבספק אינו חוזר). אחר העמידה אומרים חצי הלל בלא ברכה [והאשכנזים נוהגים לברך]. קדיש תתקבל. ומוציאים ספר תורה וקוראים ארבעה קרואים, כנהוג בראש חדש.


מוסף: חולצין את התפילין ומתפללים מוסף של ראש חדש. מי שהיה לבוש תפילין ושמע קדושה של מוסף, יסיר ג‘ כריכות מן האצבע ויזיז התפילין של ראש ממקומן, ויענה עמהם. מרבים בסעודה בראש חדש ואסור להתענות בו. יש נוהגים שהאשה אינה עושה מלאכה בראש חדש, כמו כן יש נוהגים שלא להסתפר וליטול צפרנים ביום זה, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.


מנחה: בעמידה אומרים ”יעלה ויבא“, והדינים כמו בשחרית. אף הנוהגים שלא להתרחץ מראש חדש (ראה להלן) מכל מקום היום גם ראש חדש וגם ערב שבת קודש מותר לרחוץ אפילו את כל גופו במים חמים אם רגיל בכך בכל ערב שבת.


דיני תשעת הימים - להלן במדור "הלכה למעשה".


שבת קודש פרשת מטות מסעי - ב' מנחם אב: נוהגים שלא להפסיק באמצע המסעות. בסיום הקריאה נוהגים לומר "חזק חזק ונתחזק". והעולה לתורה לא יאמרהו כדי שלא יפסיק בין הקריאה לברכה. מפטירים "שמעו דבר יי" (ירמיה ב, ד) עד "היו אלהיך יהודה" (פסוק כט) ומוסיפים פסוק ד' בפרק ג: "הלא מעתה" (ויש מהספרדים המוסיפים כאן את שני הפסוקים הראשונים שבפרק ד). (במנחה אבות פרק ג).
במוצאי שבת מבדילים על היין. ומותר לשתות הכוס (האשכנזים נוהגים לתת לקטן לשתות את היין. ואם אין קטן שותה בעצמו).
דינים המיוחדים לשבוע שחל בו תשעה באב. נוהגים השנה למנהג הספרדים רק ביום תשעה באב בעצמו. דהיינו ביום ראשון אע"פ שהוא נדחה. ושבוע זה דינו כימים שמר"ח עד התענית.


יום ששי ח‘ מנחם אב ערב ”שבת חזון": לכבוד שבת מותר לרחוץ ראשו פניו ידיו ורגליו במים צוננים בלבד. ומי שמתרחץ במים חמים כל ערב שבת, מותר לו לרחוץ גם לשבת זו, ראשו ופניו ידיו ורגליו במים חמים, אך בלא סבון. מי שרגיל לטבול בכל ערב שבת במקוה טהרה, ואינו מבטל הטבילה אפילו מפני הטירדה או הקור - מותר לו לטבול גם לשבת חזון. ומותר לקצץ צפרניים לכבוד שבת זו. ונוהגים ללבוש בגדי שבת אף לשבת זו.


שבת קודש פרשת דברים - ט‘ מנחם אב: אף שיום זה תשעה באב, אין דיני התענית נוהגים ביום זה אלא הצום נדחה ליום ראשון. (מלבד בקירבה אל אשתו שהאיסור גם בשבת). שבת זו נקראת ”שבת חזון“ על שם ההפטרה ”חזון ישעיהו“ (ישעיהו א) שקוראים בה. [יש נוהגים לקרוא הפטרה זו בניגון ”איכה“ חוץ מפסוקי הנחמה שבה, וכן בקריאת התורה קוראים את הפסוק ”איכה אשא לבדי“ בניגון "איכה"] ונוהגים שלא להעלות קטן למפטיר, ובהרבה קהילות קוראים למפטיר את גדול בית-הכנסת.
[אומרים "אב הרחמים" ורשאים להזכיר נשמות]. מחצות היום עד מוצאי תשעה באב אין ללמוד אלא דברים המצערים ומשברים את הלב, כגון: מדרש איכה, ספר איוב, דברים הרעים שבספר ירמיה, פרק ”אין מגלחין“ שבמסכת מועד קטן, וכן את אגדות החורבן בפרק ”הניזקין“ ושאר אגדות החורבן שבמדרש. וכן יש להמנע מלטייל ביום זה. ויש מחמירים באיסור הלימוד בשנה זו בכל היום.


במנחה: אין אומרים "צדקתך" [ואין אומרים פרקי אבות].


סעודה המפסקת: כל דיני סעודה המפסקת הנוהגים בכל שנה. אינם נוהגים היום. ומותר לאכול בשר ולשתות יין. ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה המלך בעת מלכותו. יש להפסיק לאכול מבעוד יום לפני שקיעת החמה, ואם הפסיק קודם מותר לאכול עד מעט לפני השקיעה אם עדיין לא קיבל עליו את הצום. אסור להכין את הקינות והמגילה מבעוד יום.


יום ראשון - תשעה באב (נדחה)
אלף תשע מאות וחמישים שנים לחרבן בית מקדשנו:
[וי“א: אלף תשע מאות וארבעים ותשע]


ערבית: קודם ערבית חולצים את הנעלים, ומסירים את הפרוכת מארון הקודש. מתפללים בקול נמוך ובניגון של עצב כדרך האבלים. תפילת העמידה כרגיל, ואומרים "אתה חוננתנו". ויש נוהגים לומר ”נחם“ ב“בונה ירושלים“ גם בערבית ובשחרית, אך יש שאומרים רק במנחה [כך נוהגים האשכנזים]. שכח תפילת ”נחם“, יאמרנה בלא חתימה אחרי ”עננו“, או לפני ”ותחזינה“, או לפני ”ועל כולם“, או לפני ”אלוקי נצור“; ואם לא אמרה כלל, אינו חוזר. בברכת ”שמע קולנו“ אומרים ”עננו“ בלא סיום הברכה אלא מסיים ”שומע תפילה“, ואם שכח יאמר ”עננו“ אחרי ”אלוקי נצור“, לפני ”יהיו לרצון“ בלי סיום ברכה; ואם כבר אמר ”יהיו לרצון“ אומר ”עננו“ לפני שיעקור רגליו; ואם כבר עקר רגליו, אינו חוזר. [והאשכנזים נוהגים שלא יאמר היחיד ”עננו“ רק במנחה].

אחרי תפילת העמידה [אומרים קדיש תתקבל] יושבים על הארץ, ויפרוש מטפחת או נייר, או ישב על כסא נמוך, ומדליקים נרות רק לצורך הקריאה. וקוראים מגילת איכה בקול נמוך [וכשאומר מלת ”איכה“ מגביה קולו]. [ויש מהאשכנזים שנוהגים לקרוא במגילה כשרה ולברך ”על מקרא מגילה“].

אחרי הקינות אומרים ”ואתה קדוש“, קדיש שלם בלא תתקבל. עלינו. ומנהג הספרדים לכבות האורות, ומכריז החזן בקול בוכים: היום אלף תשע מאות וחמישים שנים לחורבן בית מקדשנו ותפארתנו שיבנה במהרה בימינו, אמן.
אדם אבל בתוך השבעה, מותר לו ללכת לבית הכנסת לשמוע איכה וקינות.
אין עושים הבדלה, ורק מברכים ברכת "מאורי האש" כשרואה אש.


דיני חמשת העינויים - להלן במדור "הלכה למעשה".


 

 דיני שבוע שחל בו תשעה באב
השנה נוהגים דינים אלו רק ביום תשעה באב עצמו (עד יום שני בבוקר). אסור להסתפר ולהתגלח. [והאשכנזים נהגו שלא להסתפר ולהתגלח מי“ז בתמוז, וכן המנהג לפי האריז“ל]. ואסור לכבס ולגהץ, כמו כן אסור ללבוש בגדים מכובסים שלא לבשם עדיין אחרי כיבוסם, וכן אסור להציע ולכסות את המיטות והשולחן בסדינים ומפות מכובסים ומותר ללבוש לפני שבת מספר חולצות או בגדים אחרים, שעה קלה ומאלה יקח להחליף. [והאשכנזים נוהגים בכל זה, מראש חודש אב].

 

 

 

דיני שבוע שחל בו תשעה באב
השנה נוהגים דינים אלו רק ביום תשעה באב עצמו (עד יום שני בבוקר). אסור להסתפר ולהתגלח. [והאשכנזים נהגו שלא להסתפר ולהתגלח מי“ז בתמוז, וכן המנהג לפי האריז“ל]. ואסור לכבס ולגהץ, כמו כן אסור ללבוש בגדים מכובסים שלא לבשם עדיין אחרי כיבוסם, וכן אסור להציע ולכסות את המיטות והשולחן בסדינים ומפות מכובסים ומותר ללבוש לפני שבת מספר חולצות או בגדים אחרים, שעה קלה ומאלה יקח להחליף. [והאשכנזים נוהגים בכל זה, מראש חודש אב].


שחרית: נוטלים ידיים רק עד סוף האצבעות, ואין רוחצים את הפנים, אלא אחרי ניגוב הידיים כשהן עדיין לחות מעט מעבירם על עיניו, (ואם עיניו מלוכלכות מותר לרחצן). שטיפת הפה אסורה בהחלט.
אין מתעטפין בטלית ואין מניחים תפילין בשחרית, וטלית קטן לובש בלא ברכה, ויש מהדרין לישן עם הטלית קטן. (ויש קצת הנוהגים שלובשים טלית ותפילין בבית לפני התפילה בצנעא וקוראים קריאת שמע). ואומרים סדר הקרבנות ושאר סדר התפילה כרגיל. אך אין מברכים ברכת ”שעשה לי כל צרכי”. ואומרים ”מזמור לתודה“. (יש הנוהגים לומר במקום שירת ”אז ישיר“ שירת האזינו).

בתפלת העמידה נוהגים הספרדים לומר ”עננו“ ויש האומרים גם ”נחם“ ודיניהם כדלעיל בערבית.
בחזרת הש“ץ אומר הש“ץ ”עננו“ בין גואל לרופא [אף למנהג האשכנזים], והיא ברכה בפני עצמה. ואם שכח ונזכר לפני שאמר ”ברוך אתה ה‘” מברכת ”רפאנו“, חוזר לומר ”עננו“; ואם נזכר לאחר שכבר אמר ”ברוך אתה ה". אומר ”עננו“ בברכת ”שמע קולנו“. אין הכהנים עולים לדוכן ואין אומרים ”ברכנו בברכה המשולשת“. חצי קדיש. ואין אומרים תחנון. מוציאים ספר תורה וקוראים שלושה קרואים בפרשת ואתחנן ”כי תוליד בנים“. חצי קדיש. והשלישי קורא הפטרת ”אסף אסיפם“ (ירמיה ח) בניגון איכה עד ”נאם ה‘“ (פסוק כג). ברכת ההפטרה עד ”מגן דוד“ (ובהכנסת ס“ת יש האומרים ”על נהרות בבל ”במקום ”יהללו“). ואומרים הקינות לתשעה באב ולאחריהן ”אשרי“ ”ובא לציון“ בדילוג הפסוק ”ואני זאת בריתי“, ואין אומרים ”למנצח יענך“ [ואומרים קדיש בלא תתקבל]. מסיימים התפילה [כך נוהגים האשכנזים רק שאין אומרים שיר של יום אלא במנחה]. ויש הנוהגים שגומרים כל סדר התפילה עד ”עלינו לשבח“ ואחר כך קוראים הקינות. והיחיד קורא איכה גם ביום [ויש הנוהגים לקרא מגילת איכה בציבור בלי ברכה].


אם יש ברית מילה, מלים אחר הקינות, ונותנים לשתות את היין ליולדת (אם אינה מתענה) או לקטן. ואם מלים לאחר חצות היום - ביום זה שהתענית נדחה, אבי הבן, הסנדק והמוהל אוכלים ושותים. והמברך יברך על היין ויכוין להוציא את הטועם. ויברכו ברכת הבדלה. אבי הבן, הסנדק והמוהל מותרים להחליף בגדיהם העליונים עד אחרי המילה.
יש להימנע מלצאת ולטייל ברחובות כדי שלא יסיח דעתו מן האבלות, וכל שכן צריך להזהר שלא לבא לידי שחוק והיתול.
גם העישון אסור בת“ב אך אחרי חצות היום מותר בצינעא בבית.

אין לשחוט, לבשל ולהכין צרכי סעודה בת“ב לפני חצות היום עבור מוצאי ת“ב.
נהגו כל ישראל שלא לעשות מלאכה בת“ב בין בלילה ובין ביום עד חצות היום, כדי שלא יסיח דעתו מן האבילות. והעושה מלאכה בת“ב אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה. (במקרים מיוחדים יש לפנות לחכם, כי ישנם יוצאים מן הכלל שהמלאכה מותרת).
אחרי חצות היום מותר לשבת על ספסל וכסא.


מנחה: מתעטפים בטלית ומניחים תפילין ומברכים עליהן [והאשכנזים אומרים עתה שיר של יום ו“אין כאלוקינו“]. הרגיל להניח תפילין של רבנו תם, מניחן עתה. סדר התפילה כרגיל עד אחרי ”אשרי“ אומרים חצי קדיש, ומוציאים ספר תורה וקוראים שלושה קרואים ”ויחל“, ויש נוהגים שאותם שעלו בשחרית עולים במנחה. ואין אומרים חצי קדיש. מפטירים בנביא הפטרת ”שובה ישראל“ (הושע יד, ב) עד הסוף, ומוסיפים שלשת הפסוקים האחרונים של ספר מיכה: ”מי אל כמוך“ וגו‘ (מיכה ז, יח). [והאשכנזים וכן חלק מקהילות הספרדים נוהגים להפטיר: ”דרשו ה‘ בהמצאו“ (ישעיה נה)].
מחזירים הס“ת ואומרים חצי קדיש. בתפילת העמידה אומרים ”נחם“ ב“בונה ירושלים“, וחותם: ”מנחם ציון ובונה ירושלים“, ואומרים ”עננו“ ב“שומע תפלה“, ודיניהם כדלעיל בערבית, בחזרת התפילה אומר הש“ץ ”עננו“ בין ”גואל ישראל“ ל“רפאנו“, ו“נחם“ ב“בונה ירושלים“. ברכת כהנים. קדיש תתקבל. ואין אומרים ”אבינו מלכנו“ ותחנון. הספרדים אומרים: ”שיר המעלות בשוב“ (תהלים קכו). קדיש. עלינו.


מוצאי תשעה באב: אחרי ערבית מקדשים את הלבנה. נועלים את הנעליים ומברכים ”שעשה לי כל צרכי“ ונוטלים ידים שלש פעמים. מותר לאכול 26 דקות אחרי השקיעה (בשעה 8:12 לפי שעון הקיץ). מבדילים על הכוס בברכת הגפן וברכת המבדיל. ואין מברכים על הנר והבשמים. יין של הבדלה מותר לשתות (האשכנזים נוהגים לתת לקטן לשתות את היין. ואם אין קטן שותה בעצמו).
כל הדינים של השבוע שחל בו ת“ב נוהגים גם בלילה עד למחרת בבוקר. ובבוקר מותר הכל.


יום חמישי - י"ד מנחם אב: במנחה אין אומרים תחנון מפני שהוא ערב ט“ו באב.


יום ששי - חמשה עשר באב: זכר לכמה דברים טובים שאירעו לישראל ביום זה נוהגים בו מקצת יום טוב. אין אומרים בו תחנון ואין מתענים בו אפי‘ חתן ביום חופתו, אך אומרים ”למנצח“.
מיום זה ואילך מוסיפים בלימוד התורה בלילות עד סוף החורף כי הימים מתקצרים והלילות מתארכים, כפי שמובא במסכת תענית (דף לא:) שהמוסיף מיום חמשה עשר באב מהלילה על יום לעסוק בתורה - מוסיף חיים על חייו (רש“י שם).


שבת קודש פרשת ואתחנן - ט"ז מנחם אב - ”שבת נחמו“: [למנהג האשכנזים קוראים עשרת הדברות בשבת זו לפי טעם התחתון.]


מפטירים: ”נחמו נחמו עמי“ (ישעיה מ) עד ”איש לא נעדר“ (פסוק כו), והיא ראשונה ל“שבע דנחמתא“ דהיינו שבע הפטרות של נחמה שקוראים בשבע שבתות זו אחר זו.


מנחה: [אבות פרק ד].

 

שבת מברכים


שבת קודש פרשת עקב - כ"ג מנחם אב: מפטירים ”ותאמר ציון“ (ישעיה מט, יד) עד ”תודה וקול זמרה“ (נא, ג). מברכים החודש: ראש חודש אלול יהיה ביום שבת קודש וביום ראשון, ומולדו: ליל ראשון שעה 7 ו-33 דקות ו-9 חלקים. [אין אומרים ”אב הרחמים“ והזכרת נשמות].


במנחה: [אבות פרק ה']


יום חמישי - כ“ח מנחם אב: הנוהגים להתענות בערב ראש חודש מתענים היום [ואומרים במנחה תפילת יום כיפור קטן מוקדם. ואומרים תחנון.]

 

שבת קודש פרשת ראה - ל' מנחם אב; א' דר"ח אלול; ערבית: לפני ערבית אומרים הספרדים "ברכי נפשי" מתפללים תפילה של שבת ומוסיפים "יעלה ויבוא". ואם שכח בלילה ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה", אומר במקום שנזכר: ואם כבר אמר "ברוך אתה ה", אינו חוזר.

בברכת המזון אומרים "רצה" ו"יעלה ויבוא". ואם שכח "רצה" ונזכר לפני שהתחיל ברכת "האל אבינו" אומר: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית. ברוך אתה יי מקדש השבת". ואם כבר התחיל ברכת "האל אבינו": בסעודה ראשונה ושניה חוזר לראש, ובסעודה שלישית אינו חוזר. ואם שכח "יעלה ויבא" ונזכר לפני שהתחיל ברכת "האל אבינו", אומר: "ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון" בלא שם ומלכות [ולמנהג האשכנזים יש לומר בשם ומלכות]. ואם כבר התחיל "האל אבינו", אינו חוזר אפי' בסעודות הראשונות ואם שכח גם "רצה" וגם "יעלה ויבוא" ונזכר לפני שהתחיל "האל אבינו", אומר: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון לעמו ישראל באהבה לאות ולברית. ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל וראשי חדשים". ואם נזכר אחרי שהתחיל "האל אבינו": בסעודה ראשונה ושניה חוזר לראש, ובסעודה שלישית אינו חוזר.


שחרית: אחרי פרשת התמיד אומרים ”ובראשי חדשיכם“. בתפילת העמידה אומרים ”יעלה ויבוא“. אם שכח ונזכר לפני שאמר ”ברוך אתה ה‘“, אומר במקום שנזכר; ואם כבר אמר ”ברוך אתה ה‘“, יסיים ”למדני חוקיך“, ויאמר ”יעלה ויבא“, ויאמר שוב ”ותחזינה“. ואם כבר סיים את הברכה: אם עדיין לא התחיל ”מודים“, יאמר שם ”יעלה ויבא“; ואם כבר התחיל ”מודים“, חוזר ל“רצה“. ואם סיים תפילתו (דהיינו שכבר אמר פסוק ”יהיו לרצון“) חוזר לראש התפילה. וגם אם הוא מסופק אם אמר ”יעלה ויבא“ חוזר לראש (ויש הסוברים שבספק אינו חוזר). אחר העמידה אומרים חצי הלל בלא ברכה [והאשכנזים נוהגים לברך]. קדיש תתקבל. ומוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים שבעה קרואים בפרשת ראה, ואומרים חצי קדיש. ובספר השני קוראים למפטיר בפרשת פינחס: "וביום השבת", ובראשי חדשיכם" אומרים שוב חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים] מפטירים: "עניה סוערה" (הפטרת פרשת ראה) אף שהיום ראש חדש [ולמנהג האשכנזים מפטירים: "השמים כסאי" (ישעיה סו)]. [אין אומרים "אב הרחמים" והזכרת נשמות].


מוסף: מתפללים תפלת מוסף של שבת ור"ח, בה אומרים "אתה יצרת", אם טעה והתפלל תפילה רגילה של מוסף, ונזכר לפני שעקר רגליו חוזר ל"אתה יצרת", ואם נזכר אחר שעקר רגליו חוזר לראש התפילה.


במנחה: אומרים "יעלה ויבוא" ואם שכח דינו כמו בשחרית ואין אומרים "צדקתך". [אבות פרק ו].

 

 

הלכה למעשה

הלכות תשעת הימים
א. אין מקדשים את הלבנה עד מוצאי תשעה באב, [ויש מהאשכנזים שמקדשים כרגיל].


ב. מראש חודש עד לאחר תשעה באב אין עוסקים במשא ומתן של שמחה, דהיינו לקנות (שלא לצורך מסחר) כלי כסף וצרכי חופה וכיוצא בזה דברים שמביאים לידי שמחה, [אם יכול לקנותם אחרי ט‘ באב]. אין תופרים ואין קונים בגדים חדשים ונעליים חדשות אפילו על מנת להניחם לאחרי תשעה באב.


ג. אין מתחילים לבנות בניה שאינה הכרחית, אך אם דחיית הבניה תביא לו הפסד, וכן בניה למניעת סכנה כגון מעקה או בית רעוע, או בניה של מצוה כגון בית כנסת או מקוה - מותר. אמנם סיוד וצביעה בימים אלו אסורים.

ד. אין עושים נישואין בימים אלו, אפילו בלא סעודה, וכן אין עושים בהם אירוסין עם סעודה, אבל בלי סעודה מותר לארס אפילו בתשעה באב.


ה. יש נוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין מראש חודש עד אחר התענית, אבל בשבת מותר. ובסעודה של מצווה, כגון: מילה, פדיון הבן, וסיום מסכת - אוכלים בשר ושותים יין. ויין של ברכת המזון יש נוהגים לשתות [ויש שמחמירים לברך בלי כוס כשהסעודה אינה סעודת מצוה, או לתת לשתות רוב הכוס לקטן שעדיין אינו יודע להתאבל על ירושלים.]

ו. מראש חודש עד אחר התענית יש מחמירים שלא לרחוץ כל הגוף אפילו במים צוננים, אבל לצורך מצוה, כגון אשה הרוחצת וטובלת טבילת מצוה - מותר אפילו בחמין. וכן פועל שמתלכלך מחמת עבודתו - מותר ברחיצה. וכן רחיצה לצורך רפואה מותרת. רחיצה בים ובבריכה בימים אלו אסורה.

ז. [האשכנזים נוהגים להחמיר גם בימים אלו בכל מה שנוהגים לאסור בשבוע שחל בו תשעה באב: אסור לכבס ולגהץ, ולא רק בגדים אלא אפילו מטפחות ומפות. ואפילו לכבס על מנת להניחם ללא שימוש עד אחרי תשעה באב - אסור. אבל חיתולים ובגדי תינוקות מותר לכבס. כמו כן אסור ללבוש בשבוע זה בגדים מכובסים שלא לבשם עדיין אחרי כיבוסם, וכן אסור להציע ולכסות את המיטות והשולחן בסדינים ומפות מכובסים. ולכבוד ברית מילה מותר למוהל, לסנדק, ולאבי הבן, להחליף בגדים וללבוש בגדי שבת. ומותר ללבוש לפני שבוע שחל בו תשעה באב מספר חולצות או בגדים אחרים, שעה קלה ומאלה יקח להחליף].

 


דיני חמשת העינויים
א. תשעה באב אסור באכילה ושתיה, ברחיצה וסיכה, בנעילת הסנדל, ובעונה.

ב. מעוברת ומניקה, וכל אדם שאינו חולה ממש מתענים בתשעה באב כמו ביום כיפור. יולדת תוך שבעה אסור לה להתענות בתשעה באב, ועד שלושים יום אם היא חלשה וחולה אוכלת מיד.

ג. מי שמותר לו לאכול וכן הקטנים לא יאכלו בשר ומעדנים אלא ארוחה פשוטה.

ד. אסור להתרחץ בתשעה באב אפילו במים צוננים, ואף להושיט אצבע במים אסור. ובקומו משנתו וכן כשעשה צרכיו, נוטל ידיו עד סוף האצבעות, ואם היה עליו לכלוך, מותר לרחוץ את מקום הלכלוך.

ה. סיכה בשמן או סבון, שלא לשם העברת לכלוך או לרפואה, אסורה. וכלה כל שלשים הימים שלאחר נישואיה מותרת לרחוץ ולסוך פניה.

ו. נעילת נעליים של עור, ואפילו אם רק חלק מהנעליים עשוי מעור - אסורה. אבל נעילת נעלי גומי, בד או עץ מותרת.

ז. בכל חמשת עינויים אלה אין להקל עד מוצאי הצום.

ח. תשעה באב אסור בתלמוד תורה אפילו בהרהור, שנאמר ”פקודי ה‘ ישרים משמחי לב“, והרי השמחה ביום זה אסורה. אבל קוראים בספר איוב ובדברים הרעים בירמיה, וכן מותר ללמוד מדרש איכה ופרק ”אלו מגלחין“ במועד קטן ואגדות החורבן במדרש, ובפרק הנזקין שבמסכת גיטין, שכל אלה מזכירים ללומד דברים מצערים.

ט. אסור לשאול בשלום חבירו בתשעה באב ולא יברכנו בברכת ”שלום“ ”בוקר טוב“ וכדומה, אבל מותר לנענע לחבירו בראשו, או ידו לאות שלום. ואם חבירו אינו יודע ושואל לשלומו או מברכו, יענה לו בשפה רפה, בכדי שלא לגרום לתרעומת.

י. בליל תשעה באב צריך אדם להצטער במשכבו, שאם רגיל לישון על שני כרים יישן על אחד וכן בשאר הדברים, ויש נוהגים להניח אבן מתחת לכר או המזרן.


 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100